החיים צובעים אותנו בהמון גוונים כל כך הרבה וכאלו שהם כל כך עדינים...
ככל שאנחנו יותר במסע , חידה או איך שלא נקרא לזה החיים יותר ויותר גוונים נכנסים לקשת , גם דברים בצעירותנו שמבחינתנו היו לא מוחלט פתאום נהפכים.
שחור ולבן נותנים לנו את המסגרת החיצונית איך אנחנו צובעים את התמונה שלנו בפנים זה כבר הרבה יותר מורכב הרבה יותר יצרתי ופתוחה והמסגרת הזו הצבעים שתוחמים הם אלו שנותנים לנו את המקום האמיתי לצמוח.
לבדוק את הקצוות זה טוב להיות לגמרי בשחור - לגמרי בלבן ורק בשביל להבין ש"קצוות" עוזרות לנו לצייר את תמונת חיינו בכל קשת הצבעים.
בכל דרך ובמיוחד זו המודעת על אף שזה נראה מנוגד דורשת התמדה ואימון בסיסי יומיומי , לפעמים המסגרת הזו משעממת אותנו אנחנו יוצאים ממנה ונכנסים למסגרת חדשה שנראית הרבה יותר טובה וכעבור זמן מה הופס...אותו סיפור חוזר על עצמו רק אם נשאר באותו מסגרת באותו ציור שם יכולה להתפתח יצירה מורכבת , כזו שנכנסת לעומק הדברים ולא נשארת מרפרפת מעל פני השטח.
בתור מי שחיה הרבה שחור - לבן , הרבה או הכול או כלום היום רק אני מבינה ששחור ולבן זה המסגרת ורק היכולת שלי לערבב ולגוונן את הצבעים ולראות איזה צבע אני מבליטה יותר בחיי , היא הדרך האמיתית , להעמקה ואז דווקא בעומק הדברים כל כך פשוטים...ולתמונה נוספים אלפי גוונים.
ימים יפים ומלאי גוונים
לילה
***לקוח מתוך הניוזלטר לאן נושבת הרוח, כדי לקרוא את הניוזלטר במלואו ואת הסדנאות של השבוע הכנסו
***כדי להרשם לניוזלטר, או לפרסם בו סדנאות הכנסו כאן
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, עיתונאית, אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
